לפעמים חלומות (לא) מתגשמים

שיתוף אישי מהטייס, שאולי יתן לכם זווית נוספת וקצת אחרת על חופשות בחו"ל, איך להתייחס אליהן, ומה עושים כאשר מגלים ש... ובכן, האטרקציה הנחשקת או האתר הנדיר שבשבילם עשינו את הדרך - סגורים

זה היה באחד מטיולי לשוויץ הנפלאה, המתויירת והיקרה, ועוד כמה תארים שהייתי נותן לחבל הארץ היפהפה הזה. בניתי לעצמי - כמו שאני בונה ללקוחות - מסלול של טיולים ואטרקציות, והפעם התמקדתי באזור היונגפראו, ברנר אוברלנד, האלפים הברניים, או איך שתרצו לקרוא לאזור הזה.

גיליתי שאפשר להשתמש בכרטיס חופשי אזורי, שקנה את הזכות להשתמש בכל הרכבלים והרכבות באזור למשך מספר ימים, שלושה במקרה שלי. הכרטיס לא היה זול (למעלה מ-700 ש"ח!) אבל בחישוב שלי עם כל האתרים שבהם רציתי לבקר - זה יצא זול יותר...

כל החישוב הזה נכון, רק אם לוקחים בחשבון את נקודת השיא של הטיול (שיא תרתי משמע) - פסגת היונגפראו. ההר, עם 4,158 קילומטריו ושלל אטרקציותיו, הוא באמת החלום של המטיילים, אלה שמוכנים להקדיש בשבילו טבין ותקילין. בלי הכרטיס המדובר, עלייה עולה משהו כמו 240 פרנק, שזה כאלף שקל בלבד. עם הכרטיס, הנסיעה עולה "רק" 70 פרנק (המחירים טל"ח, כן? רק בערך).

אין כאן המקום להאריך אבל נהנינו בימים הראשונים של הטיול, אם כי היה מעונן בדרך כלל מה שהעיב (שוב תרתי משמע) על ההנאה המושלמת. ואז, ביום האחרון של החופשה, התבהרו השמים לחלוטין. מיהרנו לצאת לכל מיני פסגות נפלאות באזור גרינדלוולד, בו שהינו, והתוכנית הייתה לקנח את הטיול בטופ שבטופ - במקום שנקרא טופ אוף יורופ.

אממה? איך שאנחנו באים לקנות כרטיסים בשביל לעלות ליונגפראו, משהו לא מריח לי. אני ניגש לפקיד הקשוח ומבקש לקנות כרטיס, אבל אז מתברר לי הנורא מכל (בשבילי): הכרטיסים סולד אאוט להיום. אין יותר עליות ליונגפראו. שלום ולא להתראות לחלום על הפסגה...

באותם רגעים באמת הרגשתי שאני מתמוטט. היה קשה לשאת את המחשבה שאני כבר לא אזכה לעלות מעלה-מעלה. התחושה החמוצה של ההחמצה הייתה קשה. מי יודע מתי אהיה כאן בפעם הבאה, ואני הרי כבר לא אשלם 1,000 שקלים בשביל העליה (כפול 2, בשביל האישה). זה היה רגע עצוב בטיול.

אלא שאז החלטתי להתמקד בכל הטוב שהיה לי עד עכשיו, ולנסות ליהנות גם משפל מעמדי, מבחינת גובה ההרים. אז עליתי בחינם (הכרטיס, זוכרים?) את החלק הראשון בדרך ליונגפראו, לפסגת האייגר. משם יוצאת הרכבת ליונגפראו, אותה ראיתי בעיני ואליה לא זכיתי להיכנס. מה אומר? האייגר היה לא רע בכלל, ואם חושבים על זה - אין באמת כזה הבדל בין הגבהים. גבוה זה גבוה. ההרים הם אותם הרים והשלג הוא תמיד לבן. 

מה אני בא לומר? לפעמים (אני משתדל שזה יהיה ממש לעתים רחוקות) לקוח מתלונן שהוא הגיע למקום מסוים ששלחתי אותו, והיה סגור. הריני מוסר מודעה שאני מקדיש מאמצים מרובים ושעות רבות בשביל לוודא שהאתרים בתוכניה שתקבלו יהיו פתוחים. אבל לא הכל תלוי בי. הנה, גם אני עצמי מתאכזב לפעמים.

בואו נתמקד בכל מה שכן היה טוב ומוצלח, נמצה את ההנאה שלנו מהאטרקציות והאתרים שכן היו פעילים, ונזכור שאחרי הכל ולפני הכל - מה שקורה הוא משמים. ואם לא הולך כמו שרוצים, רוצים כמו שהולך.