"קרה לנו הנורא מכל..."

אלה המילים ששמעתי בשיחה שקיבלתי מלקוח שטייל בבודפשט. תודו שזה מלחיץ ברמות. בראש שלי אני כבר מתחיל לדמיין תרחישי אימה, ואיך אני עוזר להם להתמודד איתם. מה באמת קרה שם?

האמת, כבר כשקיבלתי את השיחה - חשדתי שמשהו לא כשורה. כי סידרתי לאיש פלאפון שיוכל לתקשר מחו"ל באופן כזה או אחר, והנה לפתע הוא מתקשר אלי מהפלאפון הרגיל שלו, הישראלי. ואכן, הוא אומר לי מיד שעולה לו 30 שקל לדקת שיחה...

אבל השיחה, כאמור, נפתחת בשורת הפתיחה הכי מלחיצה ביקום: "קרה לנו הנורא מכל". מה כבר קרה, למען ה'? כולם בריאים ושלמים? בסך הכל בודפשט, לא איזה ג'ונגל אפריקאי (גם לשם אני יכול לשלוח אתכם, אם מישהו ממש רוצה).

"נסענו ברכבל הכיסאות", מספר לי הלקוח, "והוצאנו את הפלאפון כדי לצלם תמונות. מה שקרה זה, שהמכשיר נפל לנו למטה..." מתברר שזהו האסון הנורא מכל. אכן נורא, לא יודע אם מכל.

בראש שלי אני מתחיל לחשוב מה התשובה שהוא הכי רוצה לשמוע. להצטער יחד איתו ולהיבהל עד מוות - זו האופציה הראשונה שעולה במוחי. אני כמובן לא אומר אותה. אלא לוקח נשימה, ומסביר לו שהכל יהיה בסדר.

"דבר ראשון, בלי לחץ. חוץ מההפסד הכספי של המכשיר עצמו, והפסד של כמה תמונות שלא העלית לגיבוי אונליין - אין כאן טרגדיה יותר מדי גדולה", אני מסביר לו בכל הרוגע שאני מצליח לגייס. אני מוסיף להסביר לו איך הוא מסתדר מכאן ועד סוף החופשה, שהיה למחרת בבוקר, ובד בבד מתכוון לשלוח לו הצעות איפה להשיג פלאפון וסים חדש, אם הוא בכל זאת מתעקש.

"למעשה, אתה יכול לנסות לחפש את המכשיר", אני מוסיף ומציע לו. "יש מסלול רגלי שעובר למטה, אולי יתמזל מזלך והמכשיר יהיה בקרבתו". הוא מקבל את ההצעה הזאת. ואחרי כשעה חוזר אלי מהמספר של חו"ל... 

אני כמעט נושם לרווחה. אבל אולי מדובר במטייל שמצא את המכשיר והתקשר למספר האחרון? רק כשאני שומע את קולו המאושר, המספר לי שמצא את המכשיר במסירות נפש ממש (כולל טיפוס על קירות אבן וצוקים...) אני מרשה לעצמי להירגע.

מסקנה 1: אל תוציאו את הפלאפון או המצלמה באמצע רכבל הכיסאות. ואם אתם מוציאים, תקשרו אותם ליד או תחזיקו חזק. שלא יקרה לכם הנורא מכל... 

מסקנה 2: אם בכל זאת קרה לכם דבר מעין זה, ואתם מתקשרים אלי לעדכן אותי ולבקש עזרה והדרכה, בבקשה תבחרו מילים קצת פחות דרמטיות...